מעולם לא אהבתי להיות מקובעת ותמיד עברתי ממקום למקום,בין עבודות שונות ואנשים. אומנות זה הדבר היחיד שמעולם לא עזב אותי, ותמיד נשאר...

בשנת 2006 התחלתי לפסל בחמר והתאהבתי בחומר.ללא ידע טכני, באופן אוטו דידקטי לחלוטין, התחלתי לפסל אחרי הצהריים להנאתי. כשנולדו ילדי, אורי (4.5) וליהיא (3),ואלון (3 חודשים) עברתי לפסל בלילות, בשעות שנותרו כשהם נרדמו. הפיסול היה האש שהחזיקה ונתנה כוחות נפש, שהמריצה ודחפה.בין עבודה כאדריכלית נוף ומתכננת ערים, לבין חיי ההורות, אני מוצאת זמן (משתדלת כל יום), לפסל. זה ממלא את מאגרי היצירתיות כל פעם מחדש.

הפיסול שלי, עוסק באנשים. אני נהנית להסתכל על אנשים, סיטואציות והבעות. החיים שלנו, המציאות, הינם חומר גלם נהדר לעבודה, רק צריך להסתכל.

חלק בלתי נפרד מעבודתי הינו הצבע. אני אוהבת צבע, אני אוהבת את הקיץ' שהוא יוצר בהימצאו לעיתים. אני אוהבת להיות מופתעת כל פעם מחדש כשהפסל יוצא צבוע מהתנור... הצבעים בשבילי, הם קרנבל לעיניים, הם מביעים את הרגש והחוויה הקיימים במציאות שלנו, ובד"כ מתפספסים מעינינו. 
מקווה שתוכלו ליהנות מהיצירות, אשתדל למצוא זמן לעדכן כל פעם שיש יצירה חדשה...
שלכם,
יפעת